באופן כללי אומר כי בטיפול בילדים בשונה מטיפול במבוגרים, הסטינג דינאמי יותר, נושם ומשתנה. ברצוני להציג את תפיסתי הכוללת שגיבשתי בשנות עבודתי לגבי משמעות הסטינג שמשתנה בשלבים ההתפתחותיים השונים.

הגיל הרך 0-6

בגיל הרך עיקר הקושי של הילדים טמון בתוך מערכות היחסים הראשוניות. הילדים בגיל הזה עוברים מסע התבגרות אינטנסיבי ומשמעותי ביותר שיהווה את עמוד התווך של אישיותם לאורך כל חייהם. ההורים בפרט והמשפחה ככלל מהווים את המיכל העיקרי שבתוכו מתעצבת הנפש הרכה. מתוך כך, הסטינג שאציע יהיה ברוב המקרים של הורה וילד בתוך חדר הטיפול (טיפול דיאדי או משפחתי). זאת מתוך המחשבה שמוקד ההשפעה העיקרי על עיצוב הנפש הינו הקשר הבינאישי שנבנה ומתהווה בין הילד לסביבתו הראשונית. גם אם ההפרעה הינה אורגנית אצל הילד, היא תתחזק או תתמתן בתוך מערכת יחסים זו.

השאלה שלי לא תהיה האם הילד זקוק לטיפול אלא האם הטיפול יהיה דיאדי/משפחתי, או שההורים יהיו סוכני טיפול חזקים, והדרכת ההורים תספיק על מנת שיוכלו לממש את ההבנות שהושגו בטיפול אצלם בבית. בגילאים הללו הסטינג יכול להשתנות גם מפגישה לפגישה בהרכב שלו: לפעמים אפגוש את ההורים בנפרד לפעמים הורה וילד או זוג הורים עם הילד, הכל לפי הצורך שאני רואה לנכון והבנתי המקצועית לגבי הצעד הבא הנחוץ במטרה לאפשר את הטיפול המייטבי והמתאים ביותר להתפתחות הילד.

גיל החביון 6-12

בגיל הזה הילדים מצויים במספר מערכות : לימודית, משפחתית חברתית ופנאי. דרך כל אחת ממערכות ההשתייכות הללו הילד בונה את את תחושת הערך העצמי שלו, תחושת המסוגלות שלו, תחושת השייכות וכדומה. פעמים רבות בתקופה זו אשלב טיפול פרטני לילד במשחק או באומנות והדרכת הורים מלווה, תוך התייחסות למידת ההסתגלות שלו ולמידת ההתפתחות שלו בשאר המערכות  הסובבות אותו.

לעיתים קרובות אפגש עם הצוות החינוכי ונחשוב יחד כיצד לעזור לילד ובנוסף, אזהה קשיי למידה, קשיי קשב שמעכבים, קשיים מוטוריים או חברתיים ובאופן כללי אנסה לאתר מכשולים המונעים מהילד מיצוי פוטנציאל הגדילה וההתפתחות שלו. כל זאת ייהיה במקביל לטיפול פרטני בילד שמטרתו תהייה חיזוק היכולת הנפשית  להתמודדות טובה יותר עם אתגרים רגשיים, כמו גם הדרכת ההורים שבה נדון על דרכים לסייע לילד במסגרת חייו השוטפים, ונחשוב כיצד ניתן יהיה לתווך לו באופן נכון יותר את העולם מחד ואת רגשותיו מאידך.

גיל ההתבגרות

במקרים רבים המתבגרים מגיעים לטיפול מתוך משבר שהם חווים בחייהם. לעיתים הם מעוניינים בטיפול  ואז שלב יצירת הקשר הינו פשוט יותר אך לעיתים הם מובאים ע"י ההורים ומביעים התנגדות לטיפול המתבטאת  בתוקפנות או הימנעות. לדידי, התנגדות זו אינה מכוונת כלפי הטיפול כשלעצמו אלה מבטאת את צרכי הנפרדות של המתבגר שכה חשובים בשלב זה.

המטרה הראשונה שלי במפגש עם כל מתבגר, הינה יצירת קשר של אמון ודיבור בגובה העיניים. אני מתייחסת אל הנער או הנערה כאל מבוגרים צעירים ומסוקרנת לשמוע את תפיסותיהם לגבי העולם בכלל ואודות מצבם בפרט. אני מודעת להיותם בגיל של הצפה קוגניטיבית, רגשית והורמונליית ומתוך כך, גם הצפה של דעות וגישות שלפתע נהיות זמינות לתודעה. בפגישות בינינו, אינני מעוניינת להיות עוד מבוגר שמסביר להם מה נכון ומה לא, אלא אני מביעה את דעותי מחשבותיי ותחושותיי, כאחת מהאפשרויות בעולם. אני אנסה תמיד לגרות את המתבגר לחשוב ולהרגיש באופן עצמאי ולהתבטא ללא חשש ואגלה סקרנות אמיתית לדעותיו ולרגשותיו.

הסטינג במקרה זה הינו מיוחד ויחודי. אחרי שלב רכישת האמון תחלוף בד"כ תקופת זמן שתשתנה בהתאם לצורך של הנער או הנערה שבו נפגש באופן קבוע אחת לשבוע. כאשר אחוש שהמתבגר מיצה את הפגישות, ושהשיחות הופכות להיות יומיומיות או  לחילופין ללא חומרים רגשיים משמעותיים, אכוון ואעודד את המתבגר לקבוע איתי פגישות בהתאם לצורך הרגשי שלו ותחושת הנחיצות.

הסטינג עבור המתבגר מדגיש מבחינתי את תהליך הספרציה והאינדיווידואציה. בפועל, אני מבקשת מהמתבגר שאם הוא רוצה לבטל או לשנות פגישה, שיעשה זאת  מולי ולא דרך ההורה. המטרה שלי באקט זה הינה חיזוק הנפרדות בין המתבגר להורה, ובניית אמון בקשר ביננו כמודלינג לקשר בטוח בינו לבין מבוגר נוסף בעולם.

מטרה נוספת אותה ארצה להשיג דרך הסטינג הינה הקשבה של המתבגר לצרכיו ואמונה בעצמו. אני מבהירה למתבגר שזה לגיטימי וטבעי שבשלב מסויים יחוש שהטיפול מיצה את עצמו וירצה להפסיק את הפגישות. אני מעודדת אותו להתחבר לעצמו ולרצונותיו ולא לפעול על מנת לרצות אותי או לחילופין להמנע מלהגיד לי שלא רוצה לבוא כי לא רוצה לפגוע בי. מבחינתי, מי שקובע את הצורך שלו בטיפול זה הוא בלבד. בדרך הזאת אני מלמדת אותו להקשיב ולאמוד את צרכיו הרגשיים.

כשאני מבינה שהמתבגר חוזר למסלול חייו, שזו כמובן המטרה העיקרית בטיפול בילדים ונוער, אני מציעה לו לחשוב על הטיפול כעל נסיעה ברכבת: ניתן לניסוע למשך כמה תחנות, ואז לרדת, ושוב לעלות אם צריך. הקשר ביני לבין המתבגר הופך להיות בהתאם לצורך שלו, והפגישות מתואמות על ידו.
 
 
 

במסגרת הריצה במסלולים חדשים בזמן הקורונה וגילוי דרכים שלא הכרתי, אני מהרהרת על סטינג טיפולי. סטינג טיפולי כמו המסלולים המוכרים, יש אחד קבוע ומוכר: מפגש שבועי בשעה קבועה שאורכו 50 דקות. כל סטייה מהסטינג הטיפולי הינה הזדמנות לדבר על החריגה ממנו ולנסות להבין אותה.

בהקשר זה הסטינג מסמן את גבולות הטיפול, מעניק בטחון למטופל, מאפשר להתנגד למגבלות שהוא מייצר בשל החסך שהוא מעלה או ליהנות מההכלה והביטחון שמתאפשרים נוכח הזמן הקבוע שיש לו התחלה וסוף ברורים. 

במהלך שנות עבודתי למדתי רבות על הסטינג והעבודה איתו בעיקר דרך טיפול בילדים מהגיל הרך ועד גיל ההתבגרות, ונוכחתי לדעת שבכל תקופה משמעות הסטינג משתנה. הסטינג, כמו מסלולי הריצה החדשים שגיליתי, מעורר מחשבה וזקוק לעיתים לגמישות ויצירתיות. 

הסטינג הוא ריקוד מורכב ולא תמיד צפוי בהתאם לגילאים השונים והאדם שמולו אני עובדת. סטינג הוא צורך כמו כל צורך שראוי להענות או לא להענות לו במהלך הטיפול וקיים הבדל במשמעותי בהתייחסותי לסטינג בגילאים השונים מינקות עד התבגרות.